עד לא ידע: מערבולת ההתמכרות

עד לא ידע: מערבולת ההתמכרות

תופעת ההתמכרות בראי הפסיכולוגיה

ד"ר רות שידלו

תופעת ההתמכרות היא גלובלית. היא רווחת בקירבנו בצורות שונות: התמכרות לסיגריות, אלכוהול, סמים שונים (כולל תרופות מרשם), אוכל, סקס, פורנו, המורים ועוד. במחקר ראשון מסוגו, חוקרים באוסטרליה דיווחו לאחרונה על סטטיסטיקות עולמיות בנוגע להתמכרויות שונות [1]. מסתבר שמעל ביליון אנשים מעשנים טבקו, כ-240 מיליון אנשים תלויים באלכוהול וכ-15 מיליון אנשים מזריקים לעצמם סמים שונים, כולל הרואין.

התמכרות היא מצב בו אנשים פועלים, מתנהגים או נוטלים חומרים מסוכנים למרות שהם יודעים בברור שזה פוגע בהם. 

כמו במחלות כרוניות אחרות, לעתים קרובות ההתמכרות מאופיינת ע״י מעגלים (cycles) של מעידה והפוגה (relapse and remission).

בניגוד לשימוש, בהתמכרות האדם אינו מצליח להפסיק, גם אם רוצה, ללא עזרה חיצונית, כמו השתתפות ב-״תוכנית 12 הצעדים״ של Alcoholics Anonymous (AA) או Narcotics Anonymous (NA) או כל אירגון ״מכורים אנונימיים״ אחר. 

אחת מהנחות היסוד של יוצרי תוכנית 12 הצעדים היא שהמכור פשוט אינו יכול לשלוט בעצמו בכל הנוגע למושא ההתמכרות שלו. 

הנחה אחרת היא שיש צורך באמונה ברוחניות (כוח גדול מהאדם, כוח עליון כפי שהאדם עצמו מגדיר אותו) על מנת לצאת ממעגל ההתמכרות. ללא חיבור זה, קשה, אם לא בלתי אפשרי, לעשות תפנית כזו בחיים.

בין היתר, עקרון זה בא לידי בטוי בשלשת הצעדים הראשונים (מתוך שתיים עשרה) של ״מכורים אנונימיים״:

  1. הודינו שאנו חסרי-אונים מול התמכרותנו, שחיינו הפכו לבלתי ניתנים לניהול.
  2. הגענו להאמין שכוח גדול מאתנו יכול להשיב אותנו לשפיות.
  3. החלטנו למסור את רצונותינו וחיינו להשגחת כוח עליון, כפי הבנתנו.

תוכניות אילו הן של מכורים ״נקיים״ (הנמצאים בעיצומו של תהליך שיקום אשר יימשך כל חייהם) החולקים את נסיונם האישי עם מכורים שזה עתה הפסיקו להשתמש. הפגישות מתנהלות ללא לווי או הנחיית אנשי מקצוע. 

בארץ קיימות קבוצות כאלה עבור אנשים המכורים לדברים שונים, כמו ה- ״מכורים לאלכוהול אנונימיים״, ״מכורים לסמים אנונומיים״, ״מכורים לאכילת יתר אנונימיים״, ״מכורים לפורנו אנונימיים״ וכו׳. באזורים מסוימים ניתן אף למצוא קבוצות המתנהלות בשפות נוספות לעברית. כמובן שתוכנית שכזו אינו תחליף לטיפול פסיכולוגי, אך ההשתייכות למסגרת שכזו במקביל לטיפול פסיכולוגי יכולה לקצר תהליכים, לחסוך הרבה עוגמת נפש, וכן לחסוך משאבים כמו זמן וכסף. לאחרונה פותחה בארץ שיטת טיפול ייחודית המשלבת את שיטת 12 הצעדים עם טיפול באמצעות EMDR.  [2]

***

מדוע אנשים ממשיכים עם התנהגות התמכרותית למרות שיודעים שזה פוגע בהם ומי שקרוב להם? מדוע מתמכרים אינם מיישמים את הידיעות שלהם על מנת לשנות את ההתנהגות?

כיום סבורים שהדחף (urge), ההיי (high) והתוצאות אינן מחוברות בגוף/נפש/מוח של המכור. לא מדובר בהכחשה כי אם בסוג של דיסוציאציה, של נתק. כל אחד מהמצבים הנ״ל ממודר במדור משלו, מסבירה ד״ר פרנל, מטפלת EMDR בכירה בארה״ב [3].

היא מציעה שאם נצליח לחבר את התוצאות השליליות עם החומר הממכר ו/או ההתנהגות, בסופו של דבר הם יתקשרו במוח אסוציאטיבית, ובאופן טבעי, האדם ישחרר את ההתנהגות. 

פרנל מציינת שכך, למשל, פועל תכשיר נגד צריכת אלכוהול disulfiram) או Antabuse). כשצורכים אלכוהול לאחר שמוש בתכשיר הנ״ל, מרגישים מאד לא טוב, כך שנוצרת רתיעה טבעית משתיית אלכוהול.

כפי ש-Hebb הראה לפני שנים רבות, תאי עצב שיורים יחדיו מתחבטים יחדיו

(“neurons that fire together, wire together”). 

כיצד זה מתקשר למשתמש או למכור, אשר נכנס למערבולת ההתמכרות?

מי שמשתמש באופן קבוע, יום אחרי יום, עושה זאת על מנת שלא להרגיש רגשות לא נעימים, כדי לכהות את החושים כך שלא יחוש כאב רגשי. 

קיים טריגר של כאב והשימוש משקף נסיון להפחית או להעלים אותו. 

ואכן, באופן רגעי, המשתמש אולי ירגיש טוב לאחר השימוש (ייתכנו גם חוויות שליליות, מה שמכונה "a bad trip”.)

אך כמו תסריט שסופו ידוע מראש, מדובר במערבולת אשר יש בכוחה לשאוב את המשתמש שאולה. כולנו ראינו סרטים בהם אלכוהוליסט מנסה בכל כוחו לפתוח דף חדש, עד אותה מעידה שגורמת לו להתפתות לשתות ולו רק כוסית אחת, והנה פתאום הבקבוק ריק והוא עשה תאונה או מוצא עצמו אחרי סורג ובריח וכו׳.

כמו בספר המופלא, ״הנסיך הקטן״, השיכור שותה כדי לשכוח, וכנשאל בתמימות על ידי הנסיך הקטן מה מנסה לשכוח, עונה, ״לשכוח שאני שותה.״ (גלוי נאות: בעת כתיבת מאמר זה לא מצאתי את העותק ברשותי, כך שלא יכולתי לבדוק עד כמה אני אכן זוכרת נכון טעון מעגלי זה…)

יש צורך לעזור למכור לפתח משאבים וחלופות לשימוש, לפני שמנסים לבדוק לעומק מה הניע אותו (או אותה) להשתמש מלכתחילה. משאב ענק יכול להיות האמונה בכוח עליון (לאו דווקא במובן הדתי-מסורתי המקובל).

חשוב להבין שלכאב רגשי ממנו האדם מנסה להימלט, יכולים להיות מקורות טראומטיים, כלומר, יתכן שאותו משתמש כנראה חווה, מתי שהו במהלך חייו, ארועים מסוימים אשר עבורו היו טראומטיים. מסיבות שונות, זכרונות אילו לא עובדו דיים, כלומר, נשארו במעין ״קפסולת זכרון״ לא מקושרת אדפטיבית עם רשתות זכרון אחרות. כשזה קורה, במקום להשאר מאופסנים בעבר, חוויות אילו נוטות ״לחיות ולבעוט״ בהווה, לקבל חיים משלעצמן. השימוש עד כדי התמכרות, ללא היכולת להפסיק, משקף זאת.

בעקבות טריגר של כאב (או שימוש), האדם ייכנס ל-״סחרור״ (spin), כלומר, מצב בו הוא חש משהו (הרגשה, תחושה) אשר יוצר שרשרת תגובות שלא ניתן לעצור אותה [4]. ללא התערבות מתאימה, קרוב לוודאי שהסחרור יוביל לשימוש. 

בנוסף, ניתן לראות בשימוש החוזר נסיון לשחזר את אותו היי (high) ראשון, שהאדם חווה. אך כמו שאדם וחוה גילו, לא ניתן לחזור לגן עדן האבוד.

בצורת העבודה הטיפולית המוצעת ע״י אלקיס ופלינט, בשלבים הראשונים של הטיפול, אשר מתקדם בצורה מאד מובנית וזהירה על מנת לא לחזק בשגגה את השימוש והתמכרות, לומדים תחילה, כיצד להתחבר לכוח עליון, וכיצד לקחת ״צעד אחד אחורה״ על מנת לבדוק מה קדם לסיחרור, כך שאפשר יהיה להפסיק את הסיחרור מבלי להתרסק. המטופל מחפש  לזהות את הטריגר, כלומר, מה חשב, חש, הרגיש, או מה היה בחדר הטיפולים, רגע לפני שהופיע הסיחרור.

נחזור להבנות של Parnell .

בהתמכרות, התוצאות (consequences) השליליות של השימוש לא באים לידי בטוי או הופכות לחלק מהמעגלים העצביים אשר מלווים את הדפוס של: 

״אני חש/ה דחף להשתמש > משתמש/ת > מרגיש/ה יותר טוב/בהיי.״

התוצאות השליליות מאוחסנות במקום אחר, לא מקושרות לחומר או להתנהגות שהביאה לחווית ההיי.

Parnell משתמשת בטכניקות שמתבססות על EMDR בכדי לאפשר למוח של המטופל להגיע לחיבור הדרוש בין סיבה לתוצאה. היא נעזרת בגרייה דו-צדדית של המוח, באמצעות תיפופים או טפיחות עדינות בידיים או רגליים של המשתמש. על פי מודל ה-Adaptive Information Processing (AIP), עליו מבוסס ה-EMDR, הגרייה הדו-צדדית מזרזת עיבוד אינפורמציה ועוזרת באינטגרציה בין רשתות זכרון שונות.

היא מדגימה זאת עם תאור מקרה של משתמש בקוקאין, בחור שעבדה איתו תקופת מה.

תחילה, המטופל דירג את הדחף להשתמש בקוקאין בסולם מ-0 עד 10.

בהמשך, היא הנחתה אותו להריץ סרט מנטלי של שמוש שעשה לאחרונה—החל מהרגע בו רצה להשיג חומר, השימוש, ההיי, וכל מה שבא לאחר מכן—כולל כל הרגשות הרעים וכיצד גופו הרגיש. תוך כדי כך, בוצעה גרייה דו-צדדית. ההוראות בהמשך נהיו יותר מפורטות, וכללו בקשה להשאר רק עם הזכרון הזה ולא אחר. המטופל בחר אם לתת מילים לסרט שלו ומתי לשתף את המטפלת, אם לעצור רגע ולנוח, אך נתבקש להמשיך עד הסוף, לא לדלג על אף חלק. במקרה הנ״ל, המטופל הריץ לעצמו את סרטו לפעמיים באותה פגישה, והדחף להשתמש ירד מ-8 ל-0.

להערכתי, יהיו מטפלי EMDR אשר יעדיפו לעבוד על פי שיטת ה-BLSteps, משום שיחששו שלא במתכוון, השיטה של Parnell עלולה לחזק את ההתנהגות הלא אדפטיבית. יהיה מעניין להשוות מחקרית בין שתי השיטות.

בכל מקרה, בלי קשר לשיטת הטיפול הספציפית אשר תבחר כמתאימה ביותר לעבודה עם מטופל נתון, חשוב להבין שלמטפל/ת אין מקל קסמים. דרושה עבודה קשה, במיוחד מצד המטופל, על מנת להתמודד עם מערבולת ההתמכרות.

במהלך הטיפול, על המטופל/ת לקבל שהוא אינו שולט בעצמו ובחייו כי אם נשלט ע״י ההתמכרות, ושלמעשה הינו חסר אונים מול מושא ההתמכרות. 

יש צורך לעזור למטופל לזהות היכן פגש בעבר וכיצד יוכל להתחבר בשנית לכוח גדול ממנו (רוחניות או כוח עליון) בו מאמין. לעתים ישנם אמונות חוסמות אשר צריך לעבד לשם כך.

המטופל יצטרך לחפש חלופות לשימוש, כדי שיהיה לו משהו ביד —משאבים פנימיים וחיצוניים שנותנים לו תחושה טובה, שיהיו לצידו כאשר יצליח לוותר על מושא ההתמכרות, עליה הסתמך עד כה. בין היתר, הדבר יצריך פיתוח או חיזוק קשרים חברתיים חלופיים, במקום אותם אנשים/חברים אשר היו קשורים עם השימוש וממשיכים להשתמש.

כמו כן, הוא יצטרך לקבל כלים אשר יעזרו לו לסבול (tolerate) טוב יותר רגשות שעד כה התקשה להרגיש, ללמוד שניתן לשרוד הרגשות כאלה ואף לפתח ולהגדיל סיבולת אליהם, וכמובן להיווכח שהוא מצליח בכך.

בהמשך, המטופל יוכל לנסות להבין כיצד ההתמכרות התחילה כפתרון לבעיה שהיתה לו, עד שהשתלטה עליו והפכה לבעיה משל עצמה. 

ההנחה היא שחוויה היא טראומטית כשאין לאדם מספיק משאבים להתמודד איתה, ומערכת העצבים שלו מוצפת. מעגל ההתמכרות מייצג נסיון לברוח מכאב. אך בעקבות השימוש, נוצרים לרוב, עוד חוויות טראומטיות אשר משניות לשימוש. (דוגמאות יכולות לכלול, למשל, מכור שגנב רכוש מבן משפחה כדי לממן את קניית הסם, או פגע/התעלל בבפרטנר תחת ההשפעה וכו׳.)

יש צורך באורח רוח מצד המטופל וסביבתו האנושית, כדי להפוך את מערבולת ההתמכרות למערבולת של רפוי. עם עבודה קשה והתמדה בתהליך, אפשר להגיע לחיים טובים ומשמעותיים. התמכרות לא חייבת להיות גזר דין לכל החיים.

מקורות

אלקינס, י. & פלינט, ת. (2019). סדנת BLSteps

Gowing, L.R. et al. (2014). Global Statistics on Addictive Behaviours: 2014 status report https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/add.12899

 

Parnell, L. (2019). Rewiring the Addicted Brain with EMDR-based Treatment.  New York: Norton.

1. Gowing et al. (2014)
2. אלקינס ופלינט (2019)
3. Parnell (2019)                    

4. Flint (personal communication)

נושאים שעשויים לעניין אותך:

ד"ר רות שידלו

פסיכולוגית קלינית ומטפלת בטראומה (SEP). בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה מטעם אונ' בר-אילן ותואר שלישי בפסיכולוגיה קלינית מטעם ביה"ס לפסיכולוגיה מקצועית בסן דייגו.

יצירת קשר

מאמרים מקצועיים