התמודדות עם טראומה ועם מצבים פוסט טראומתים

התמודדות עם טראומה ועם מצבים פוסט טראומתים

טיפול בטראומה נפשית

לא כל מי שחווה ארועים קשים, בהם קיימת סכנה או איום קיומי, יחווה אותם כטראומטיים. אי לכך, המילים ״טראומה״ או ״טראומתי״ אינם  מאפיינים את הארוע עצמו, כי אם את תגובת מערכת העצבים (של האדם) לאותו ארוע. חשוב להבין שכל אחד מאיתנו יכול להגיב אחרת לאותו ארוע בנקודות זמן שונות, וזאת בהתאם למצב מערכת העצבים שלו באותה עת ולמשאבים אשר לרשותו. כשהחוסן הפנימי והמשאבים מוגבלים, המערכת אינה מצליחה להכיל את הארוע המאתגר ונהיית מוצפת ביתר קלות. כאשר המערכת נמצאת בעוררות גבוהה, היא תתקשה לתפקד בצורה אופטימלית ומאוזנת.

ד״ר פיטר לוין, אבי שיטת הטיפול בטראומה המכונה ״החוויה הסומטית (SE)״[1] , משום שמתמקדת בתחושות גוף כנקודת מוצא בעיבוד הטראומה, הבחין בין טראומה בעקבות שוק או זעזוע כלשהו (לדוגמא, תאונת דרכים או נפילה) לבין טראומה התפתחותית אשר החלה בילדות (למשל בעקבות התמודדות עם אובדן מוקדם, הזנחה, התעללות רגשית או פיזית, פגיעה מינית). כמובן שאותו אדם עלול לחוות יותר מטראומה אחת.

הנחת היסוד של טיפול בטראומה אשר מתמקד בעבודת גוף-נפש, הינה שהגוף זוכר הכל . [2]

כשהאנרגיה העצומה שהגוף מגייס על מנת להתמודד עם איום לא מנוצלת דיה במהלך תוכנית פעולה של ״הילחם או ברח״ (התנועות ההגנתיות לא תמיד אפשריות), ואנרגיה זו לא  משתחררת באופן ספונטני (למשל באמצעות רעידות), היא נשארת אצורה בגוף במעין [3] ״פריז קטוע,״ שלא הבשיל לידי שיחרור ופורקן. המערכת נתקעת כששארית אנרגיית ההישרדות לא משתחררת. כשמערכת העצבים נשארת דרוכה לאורך זמן, מצב זה נוטה להנציח את עצמו. שארית אנרגיית ההישרדות שלא השתחררה תופיעה כסימפטומטים, כמו למשל, התפרצויות זעם או קשיי ריכוז. אזי ניתן לומר שמערכת העצבים עברה טראומה או מגיבה בצורה טראומטית.  

כשהמערכת כולה נשארת דרוכה ולא מגיעה לשיחרור, הרפיה ואיזון,  שרירי הגוף ישארו קפוצים ומכווצים ללא הכוונה מתאימה, והאדם יהיה עסוק יותר במלחמת הישרדות מאשר בלחיות את חייו. סביר להניח שלצד הדריכות והעוררות המתמדת, תופיע גם ירידה בתפקוד. קשה לתפקד כשעסוקים באוריינטצייה לסביבה על מנת לזהות סימנים של סכנה אפשרית וקיים צורך מתמיד בהתגוננות.

ארועים אשר יכולים להציף את מערכת העצבים כוללים מצבים כמו: 

חום גבוה, ניתוחים במהלך הילדות, הרדמה באמצעות חמרי הרדמה, תאונות דרכים, נפילות, פגיעות ראש, ארועים של כמעט טביעה וחנק, תקיפה, פגיעות מיניות, אסונות טבע, מלחמה ועוד.

אולי יותר מאשר על פי שיטות אחרות, בעבודה טיפולית המונחית על פי עקרונות הטיפול של ״החוויה הסומטית״ (אס אי), מבחינים ועובדים באופן שונה עם קטגוריות שונות של טראומה. משתמשים בארגז הכלים הבסיסי בהדגשים שונים, בהתאם לסוג הארוע או הטראומה. 

לדוגמא, מבחינים בין (1) ארועים המשפיעים גלובלית על מערכת העצבים המרכזית (מוח ועמוד שידרה) ועל כן מאופיינים ע״י עוררות גבוהה בכל המערכת הפיזיולוגית, כמו למשל, ארועים של חום גבוה, של ״כמעט טביעה״ או התחשמלות, לבין (2) ארועים בהם קיימת התקפה שלא ניתן היה לברוח ממנה, כמו אונס, לבין (3) ארועים בהם מעורבים כוחות חזקים (כוח המשיכה, רגע של אימפקט חזק, תנועות חדות ומהירות הלוך ושוב, של הראש והמוח בתוך ה-״קופסא״ המגינה על הרקמות הרכות), הגורמות לאדם לאבד שווי משקל באופן פתאומי, כמו נפילה או תאונת דרכים. כאן, הרפלקסים והמנגנונים הטבעיים של הגוף לא מספיקים להתמודד עם מהירות או גודל הארוע.

סימפטומים שכיחים של טראומה כוללים:

עוררות יתר (מחשבות רצות, דפיקות לב)

כיווץ וצמצום (שנויים בנשימה, שנויי תנוחה וטונוס שרירי, כלי דם מכווצים, שרירים מתוחים, כהות חושים והאטה)

ניתוק ודיסוציאציה (לדוגמא, חוסר תחושה בחלק מסוים בגוף)

הכחשה ומנגנוני הגנה נוספים (כאן, הקשר/ים בין ארוע לבין מחשבה/רגש/זכרון אודות הארוע נקטעים)

רגשות של חוסר ישע או חוסר אונים מוחלט, התמוטטות (collapse) ופריז.

כמו כן, קיימים סימפטומים רבים נוספים אשר עלולים להופיע, ואשר רבים מכדי למנותם כאן.

בין היתר, יכולות לפקוד אותנו מחשבות לא רצויות, פלשבאקים ותמונות של קטעי ארועים, סיוטי לילה, דריכות יתר, רגישות לאור או לרעש, תנודות במצבי רוח, התפרצויות זעם, סימפטומים גופניים שונים, ועוד.

נציין שחלק מהסימפטומים אשר הוזכרו במאמר יכולים לאפיין מצבים נפשיים נוספים ואינם בלעדיים לטראומה ולפוסט טראומה. לעתים קיימים גם אבחנות שונות במקביל (קו-מורבידיות).

קשה להכיל ארועים טראומטיים אשר תופסים אותנו לא מוכנים ומציפים את מערכת העצבים, ולוקח זמן עד אשר הגוף-נפש חוזר לעצמו וניתן לחזור לשיגרה (שווי המשקל הקודם). לעתים, כשאין לנו החוסן הנפשי הדרוש, וחסרים לנו משאבים פנימיים וחיצוניים כאחת (כמו אמונה, נסיון, הורה תומך, תחושת קהילה), מערכת העצבים עלולה להיתקע במעין מצב של ״פול גז בניוטרל,״ כאשר הרגל המטפורית שלנו דורכת סימולטנית על הגז ועל הברייקס כאחת. אין לנו אפשרות לברוח מהתוקף/ארוע מאיים, איננו מצליחים להילחם בו, ואין מי שיעזור לנו להגיע למקום או מצב בטוח או רגוע. במקרה כזה, אנו עלולים למצוא עצמנו במצב של קפיאה או ״פריז.״ לפעמים קיבעון זה הוא מה שיציל אותנו.

ניתן לטפל בהשפעות של ארועים טראומטיים כנ״ל בצורות שונות, כולל באמצעות עבודת גוף-נפש, אשר שמה דגש על חוכמתו המולד של הגוף-נפש לרפא את עצמו ותומכת בתהליכים טבעים (כמו שיחרור והתרחבות) אשר מתרחשים באופן ספונטני, כשקיימים התנאים המתאימים לכך. כמו כן, ניתן לאפשר אותם—כמו במהלך SE ו-EMDR.

בטיפול, צריך לייצר איים של בטחון ורוגע, על מנת שיחול שיחרור ולו חלקי.

במהלך טיפול SE, אשר מתנהל בהדרגה ובצעדים קטנים על מנת למנוע רה-טראומטיזציה, ניתן לתמוך בהשלמת תנועות הגנתיות שטרם הושלמו, תהליך אשר אף הוא ילווה בשיחרור אנרגיה הישרדותית אשר נכלאה בגוף.

טיפול ע״י שיחות (טיפול דינמי) אף הוא יכול להועיל. 

במידת הצורך, ניתן להסתייע גם בטיפול תרופתי ולשלבו עם טיפולים אחרים כדי לאזן ולייצב את מערכת העצבים.

משתנים אשר ישפיעו על מהלך הטיפול

אם נדמה את התהליך הטיפולי למעין ריקוד, נבין עד מהרה שלכל פרטנר—המטופל(/ת) והמטפל(/ת), ולמפגש בינהם (כולל מידת ההתאמה או ״כימיה״), תרומה ייחודית בקשר הטיפולי שיירקם. נתחיל עם משתנים שקשורים עם המוטפל ונעבור לאילו המאפיינים את המטפל. 

(1)  מידת המצוקה הסובייקטיבית והמוטיבציה ונחישות להיעזר.

(2)  המטרות הטיפוליות שבגינן פונה המטופל/ת. 

ככל שתהיינה יותר מוגדרות וספציפיות, ניתן יהיה להתמקד בהשגתן ולעקוב ביתר קלות אחר ההתקדמות לכיוון המייוחל.

(3)  משאבים פנימיים נוספים, הכוללים: המחוייבות להגיע באופן קבוע לפגישות, היכולת לתת אמון ראשוני בתהליך הטיפולי ובמטפל/ת, מידת הפנאי המנטלי והרגשי הקיים על מנת שניתן יהיה להתמקד במטרות הטיפול, היכולת להבחין בין ההווה לבין ארועים וחוויות שארעו בעבר.

חשוב לדעת ולהפנים שלמטפל אין מטה קסמים ושפגישה טיפולית כרוכה בעבודה רגשית. המוח והנפש ימשיכו לעבוד גם בין הפגישות, כך ששווה להיות מודע לתהליך ולעקוב אחריו. ניתן ורצוי להביא תובנות אילו לפגישה הבאה.

(4)  הגיל, הסוג ומשך הארועיים אשר האדם חווה—האם מדובר בארוע טראומתי יחיד, ארוע מתמשך או שילוב של ארועים שונים, באיזה גיל ארעו, איזה משאבים היו לרשות המטופל באותה עת. 

סוג הארוע עשוי להכתיב את שיטת העבודה, וזאת בהתאם להבנה הדינמית המתהווה של תהליכים נפשיים וגופניים רלוונטים אצל המטופל, ושל מה ידרש על מנת להטות את הכף ולהוביל את הגוף-נפש לכיוון של רפוי.

(5)  מעבר לנוכחות המטפל כאדם נוכח וקשוב לצרכיו הרגשיים המשתנים של המטופל, חשובה גם הכשרתו המקצועית, כולל התמחות ספציפית בטיפול בטראומה והנסיון שצבר. אילו ינחו את הבנתו את המצב ואת בחירת שיטות הטיפול מתוך ארגז הכלים אשר לרשותו ואת התאמתן לעבודה עם המטופל הייחודי העומד מולו. כל טיפול הוא שונה והתוכנית הטיפולית אשר נתפרת ביחד ע״י שני הפרטנרים, מטפל-מטופל, היא ייחודית.

כיצד נוכל להתגונן בפני תגובה פוסט-טראומטית שמערכת העצבים תאחז בה כפתרון, בנסיון להתגונן מפני האיום מולו אנו ניצבים?

אין תרופת פלא אשר תחסן אותנו רגשית, אחת ולתמיד, וכולנו פגיעים במידה זו או אחרת בפני חוויות וארועים שונים במהלך החיים. יחד עם זאת, כמו ספורטאי אשר מתאמן במשך השנה ומכין עצמו לקראת תחרות מסוימת, או סופר המאמן את ״שריר הכתיבה״ ועל כן, כותב מדי יום, גם כשאין לו מוזה, ושואף לא לקטול מיד את פרי עיטו, ניתן לבנות את החוסן הפנימי שלנו, צעד אחרי צעד, באופן מכוון ומודע. 

כדי לדאוג למאגר עשיר של חוויות טובות שתאזן את מכלול החוויות שלנו, כדאי לפתח מודעות גופנית לחוויות אשר מעניקות לנו הרגשה טובה, של רוגע, בטחון, נחת ורווחה. ניתן ללמוד לשים לב לתחושות הגוף המתעוררות בנו כשאנו חווים דבר טוב, ולו הקטן ביותר, ״לעגן״ משאבים אילו בגוף. (ראה מאמר על משאבים.) 

מקורות:
Levine, P. (2008). Healing Trauma. Boulder, Colorado: Sounds True
Scaer R. (2014). The Body Bears the Burden. Trauma, Dissociation, and Disease
New York: Routledge
Van der Kolk, B. (2014). The Body Keeps the Score. Brain, Mind, and Body in the Healing of Trauma. New York: Viking

ראה גם:

מאמרים:

1.  Somatic Experiencing (SE)
2.  Levine, P. (2008); van der Kolk, B. (2014)
3. Scaer R. (2014).

ד"ר רות שידלו

פיכולוגית קלינית ומטפלת בטראומה (SEP). בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה מטעם אונ' בר-אילן ותואר שלישי בפסיכולוגיה קלינית מטעם ביה"ס לפסיכולוגיה מקצועית בסן דייגו.

יצירת קשר

מאמרים מקצועיים