שימוש במשאבים במהלך טיפול פסיכולוגי

שימוש במשאבים במהלך טיפול פסיכולוגי

משאבים במהלך טיפול פסיכולוגי

כפי שהעור שלנו מפריד ביננו לבין העולם החיצוני, ניתן לדמיין מעין מעטפה נרקיסיסטית אשר מפרידה בין ״אני״ ו-״לא אני״ (self and other) ובכך, שומרת עלינו (Solan, 2012, 2015).

כפי שד״ר סולן מסבירה בסיפרה, ״חידת הילדות,״ אנו נולדים עם ערכת הישרדות רגשית, אשר נתמכת על ידי שלוש מערכות רגשיות:

  1. המערכת החיסונית הנרקיסיסטית ותפקודי הנרקיסיזם
  2. מערכת הבקרה, הוויסות והניתוב הרגשי
  3. מערכת ההתקשרות (attachment), דהיינו התנהלות יחסי האובייקט (object relations) שלנו. תהליך ההתקשרות נע בין מצב של ייחודיות ו-״יחד״ (-separateness-jointness).

במהלך טיפול פסיכולוגי, אנו עוסקים ונוגעים בשלשת המערכות האלו בצורות שונות, בהתאם למטרות הטיפול. במאמר קצר זה, אתייחס בעיקר לנושא הפחות מוכר של מערכת החיסון הנרקיסיסטית והקשר המיוחד שלה עם משאבים, דהיינו, דברים שגורמים לנו להרגיש טוב ומחזקים אותנו.

על מנת להגן על המוכרות והנינוחות העצמית שלנו מפני פלישה של תחושת הזרות, אנו נמשכים למוכר ומתנגדים או דוחים את הזר, בדיוק כפי שהמערכת החיסון הביולוגית שלנו פועלת. ד״ר רוני סולן, אשר חידשה בתחום הבנת הנרקיסיזם הבריא, מכנה פעילות זו, ״מערכת חיסון רגשית,״ מנגנון מולד אותו היא מתארת בהרחבה בספריה (2015, 2012). מערכת החיסון הרגשית, המהווה מנגנון הסתגלות לעולם החיצוני והפנימי כאחת, עוברת בעצמה מספר תמורות במהלך ההתפתחות, בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילד —למשל השלב האוראלי, מאז הלידה עד גיל שנה וחצי, או השלב האנאלי, מגיל שנה עד גיל שלוש), תוך כדי ששומרת על ההמשכיות והאינטגריטי שלו. 

ברגע נתון, אנו מזהים חוויות ואובייקטים כמוכרים או זרים לנו באמצעות ההדהוד הנרקיסיסטי בתוכנו עם הסכמות הקיימות שהגוף זוכר, הדהוד הכולל תחושות גוף, רגשות, מחשבות וזכרונות של חוויות אישיות.

במהלך ההתפתחות, אנו לומדים להתיידד עם הזר, כלומר, לזהות בו את המוכר לנו  והמשותף, ולא רק את השונה, אשר מעורר דריכות. כך אנו מסתגלים לסביבה, פונים החוצה לאחר ומאפשרים לו לתקשר איתנו. במקביל לאינטראקציות שלנו עם האנשים והדמויות (אובייקטים) בחיינו, הייצוגים הפנימיים (mental representations) של עצמנו ושל האחר, אשר נבנים על התנסויות וחוויות אלו, למעשה משמשים כמנגנון הסתגלות המאפשר לנו להתמודד עם הסביבה. כל חוויה, רגש, מחשבה או תחושה מפעילה תאי עצב רבים, אשר יחדיו, מהווים רשת נאורלית (neural network). כפי ש-Hebb הראה, נאורונים אשר יורים יחד, מתחבטים יחד:  Neurons that fire together, wire together (Hebb, 1949)”.“ נראה שרשתות נאורליות אלה מהווים את הפלטפורמה העצבית של הייצוגים או סכמות שלנו אודות העולם. למרות שבתנאים אופטימלים, הם יכולים להתחדד ולהתפתח לאור הנסיון המצטבר שלנו במהלך החיים, הם אף עלולים להתקע ולמעשה להמשיך את עצמם (self-perpetuate) במעין לופ אינסופי, בצורה חזרתית ולא מועילה. 

למשל, בהתמכרות, ללא התערבות חיצונית, לרוב לא חלה אינטגרציה בין רשתות עצביות/מוחיות שונות, ולמעשה קיימת מעין דיסוציאציה בין החלק החושב של המוח אשר מכיר בתוצאות ההתמכרות (אונה פרונטלית שמאלית), לבין אזורים שונים בהמיספרה הימינית התומכים בחלק החושק בשימוש וכמהה לאותן פעילויות אליהן מכור (אכילה, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים, מין וכו׳).

ד״ר סולן מבחינה בין סכמות מיטיבות, מזיקות והרסניות

סכמות נרקיסיסטיות מיטיבות כוללות אשכולות של זכרונות חיוביים, אשר קשורים עם חוויות של ה-״אני האמיתי״ (אותה תחושת ליבה של ״עצמי״ שלם ואוטנטי), של נפרדות, של התמודדות עם ה-״לא-אני״ באמצעות חוויות ה-״לבד״ וב-״יחד״ של חיבור ונפרדות (jointness-separateness relationships) בהם הנפרדות נשמרת. חוויות חיוביות אילו מהוות חלק מתחושת המוכרות העצמית, תחושת השלמות שלנו, של היותנו אדם שלם. 

בשלב האוראלי של ההתפתחות (מאז שנולדים עד גיל שנתיים) הסכמות הנרקיסיסטיות המזיקות וההרסניות מכרסמות ביכולת שלנו לאהוב את עצמנו ובהערכה העצמית שלנו. הן נוגסות ביכולת שלנו לחוות עצמנו כשלמים, כנאמנים לליבה שלנו, לאני האמיתי.

על מנת להתנגד לנסיונות הנישנים וחוזרים של הסכמות המזיקות וההרסניות לחדור ולחלחל לתוך התחושה הקוהרנטית של מוכרות עצמית ושלמות, אנו זקוקים למשאבים הפנימיים שלנו, אשר יכולים לחסן אותנו בפני החדירות הנ״ל ואף לעזור לנו לעדכן את האידאלים הנרקיסיסטים שלנו (תהליך התפתחותי ספונטני במהלך ההתפתחות). חשוב לשואף לכך שהמאזן בין הסכמות הנרקיסיסטיות המיטיבות והשליליות (מזיקות או הרסניות) המהדהדות בתוכנו בהווה, יטה לכיוון החיובי.

לשם כך, חייבת להיות נגישות טובה למשאבים ותקשורת טובה בין החלקים השונים, כך שהסכמות הנרקיסיטיות המיטיבות יוכלו לאזן ולמעשה לעדכן את השליליות. ד״ר סולן נותנת מספר דוגמאות לכך, הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים, ואני ממליצה בחום על סיפרה, אותו זכיתי לערוך בגירסתו האנגלית, אשר יצאה לאור ב- 2015.

משאבים אילו כוללים: מקום בטוח או רגוע, דמויות מטפחות (nurturing), דמויות מגינות, ודמויות של חוכמה פנימית ורוחניות. מדובר במקומות או דמויות שהכרנו במהלך החיים, חיות או דמויות דמיוניות, למשל כאלה שפגשנו בספרים, סרטים, מיתולוגיה וכדומה.כמובן, כל זכרון חיובי, בו אנו חווים עצמנו כחזקים, מתמודדים, מתפקדים ובריאים, אף הוא מבורך ומהווה חלק חשוב ממאגר המשאבים הפנימיים שלנו.

על מנת לבצע טיפול באמצעות EMDR וכן טיפול SE, חשוב להחיות משאבים אילו ולעגן אותם בגוף, כלומר, שהמטופל ילמד לשים לב לתחושות הגוף המתעוררות כאשר מדמיין או נזכר במשאב זה או אחר. ניתן להנגיש משאבים אילו ולחזק אותם באמצעות גריה דו-צדדית, למשל tapping. הכוונה לטפיחות עדינות על הגפיים, שניתן לבצע בצורות שונות, אם על ידי המטפל (ישירות או באמצעות מכשיר מיוחד לכך) או המטופל (למשל, באמצעות ״חיבוק הפרפר״).

כחלק מההכנה לטיפול באמצעות EMDR, צריך שהאדם ימצא במצב רגשי יציב יחסית, על מנת שיוכל להתחיל במלאכת העיבוד של חוויות קשות או טראומטיות באמצעות מודל ה- AIP – Adaptive Information Processing , עיבוד אשר במהלכו עשויות להשתחרר רגשות עוצמתיות (abreaction). 

בתחילת העבודה עם מטופל/ת חדש/ה, וגם במהלך הטיפול עצמו, המטופל ואני מזהים ופועלים על מנת להנגיש משאבים אילו, כדי שניתן יהיה לאתר אותם בקלות, בעת הצורך. מדובר במעין רשת בטחון שחשוב שתהיה זמינה. כך למשל, בנסיבות מסוימות ניתן יהיה להפסיק את העיבוד של זכרון מסוים במהלך פגישה נתונה ולהתחבר למשאבים הדרושים, בטרם נמשיך עם תהליך העיבוד של חוויות לא פשוטות. בנוסף, כאשר, עקב חוסר זמן, לא ניתן לסיים את העיבוד של הזכרון שנבחר כמטרה (target memory) באותה פגישה, נוכל לסיים את הפגישה עם אחד המשאבים, כמו למשל, ביקור מדומיין ב-״מקום רגוע״ אותו זיהה המטופל מבעוד מועד. הדבר יאפשר למערכת העצבים להירגע, במקום להישאר בעוררות גבוהה יחסית.

חשוב לדעת שבמהלך עבודת חיזוק המשאבים, יש להפסיק את הגרייה הדו-צדדית אם המשאב החיובי נהייה פחות חיובי—למשל,  אם זיכרון של דמות מיטיבה, אשר הלכה לעולמה, מעוררת דמעות ותחושת אובדן עמוקה. ישנן מספר דרכים להתמודד עם מצבים אילו במהלך הטיפול, וזאת בתנאי שהמטפל עבר הכשרה מתאימה ב-EMDR.

מומלץ לנהל ״מחברת משאבים״, ומעת לעת, לתעד שם את המשאבים שלנו, תוך תשומת לב לתחושות גוף נלוות. שהות זו במערבולת הרפוי (רוס) תעזור לנו להתמודד טוב יותר עם חוויות שקשה לנו איתם, כמו פרידה ואובדן.

מקורות

רוס, ג. (2016). ממערבולת הטראומה לריפוי. המדריך האישי השלם להתמודדות במצבי מתח וטראומה. ישראל: אמציה הוצאת ספרים.

סולן, ר. (2012). חידת הילדות. ההתפתחות הרגשית מהלידה עד גיל שלוש והשלכותיה בבגרות, בזוגיות ובהורות. מושב בן שמן: מודן הוצאה לאור.

Solan, R. (2015) The Enigma of Childhood. London: Karnac.

ראה גם:

חידת הילדותראיון עם ד״ר רוני סולן

מידע שעשוי לעניין אותך:

ד"ר רות שידלו

פיכולוגית קלינית ומטפלת בטראומה (SEP). בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה מטעם אונ' בר-אילן ותואר שלישי בפסיכולוגיה קלינית מטעם ביה"ס לפסיכולוגיה מקצועית בסן דייגו.

יצירת קשר

מאמרים מקצועיים