נטייה מינית, זהות מגדרית, טרנסג׳נדר

נטייה מינית, זהות מגדרית, טרנסג׳נדר

מושגי בסיס בקהילה הלהט"בית

מאמר זה מהווה מבוא לעולם הלהט״ב. מעת לעת יצטרפו עוד מאמרים אשר יתמקדו בנושאים שונים.

סטטיסטיקה

בסקר שנערך בשנת 2017, נמצא שכ-4.5% מהאוכלוסייה האמריקאית זיהתה עצמה כלהט״בית.

בדו״ח מטעם מדינות האיחוד האירופי מאותה שנה, צוין שההערכות לגבי גודל האוכלוסייה הלה״בית משתנות כפונקציה של מה שנמדד — אם נטייה מינית המוגדרת על פי זיהוי עצמי ככזה, התנהגות מינית או משיכה מינית. לא צוינו נתונים עבור ישראל.

בישראל, מקורות מסוימים מעריכים שכ- 4-10% מן האוכלוסייה הנשית מזדהה כלסבית. אין כל נתונים באתר האגודה הלהט״בית, משום שהממשלה מעכבת דגימה באמצעות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הגדרת מונחים

להט״ב מתייחס ללסבי, הומוסקסואל, טרנסג׳נדר וביי (דו-מיני).

לה״ב מתייחס לנטייה מינית, דפוס של משיכה רומנטית, רגשית ו/או מינית לבני אותו מין או המין השני. כמו כן, יש כאן התייחסות לתחושת הזהות האישית והחברתית, המתבססת על משיכה זו, התנהגויות נלוות, ותחושת שייכות לקהילה דומה. 

יש כמובן אנשים שלא מזדהים עם אף תווית.

ט׳ מתייחס לטרנסגנדר או מי שלא מזדהים עם המגדר אשר שויך לו או לה עם לידתם. מדובר במונח כללי עבור אלה אשר הזהות המגדרית שלהם או הביטוי המגדרי (כיצד האדם מבטא את המגדר כלפי חוץ) לא הולם את המגדר אשר יוחס להם עם הוולדם. ישנם אנשים אשר לא מזדהים עם גברים או נשים ומעדיפים את הכנוי ״קוויר מגדרי״, ״פן סקסואל״ או ״א-סקסואל.״

נטייה מינית וזהות מגדרית אינם אותו דבר

מין מיוחס לאדם בלידה (אם לא קודם) ומתייחס לסטטוס הביולוגי כזכר או נקבה. הוא קשור למאפיינים פיזיים כמו אנטומיה חיצונית ופנימית, הורמונים וכרומוזומים. סימנים של המין הביולוגי כולל כרומוזומי מין, אברי מין חיצוניים ואיברי רבייה פנימיים. יש המתייחסים לעצמם כ-״אינטרסקס״ (כשקיים שילוב לא אופייני של מאפיינים גבריים ונשיים). 

נטייה מינית מתייחסת למשיכה לבני או בנות אותו מין או המין הנגדי (ראה למעלה). הוצע שקיים רצף של נטייה מינית ועבור חלק מהאוכלוסייה, היא פלואידית ומשתנה.

זהות על בסיס נטייה מינית מתייחסת להכרה ולהפנמה של נטייה מינית, ומשקפת חקר עצמי, מודעות עצמית, הכרה עצמית, שייכות קבוצתית ותרבות. זהות על בסיס נטייה מינית כרוכה בדרכי הזדהות אישיות וחברתיות, ומשפיעה מאד על קשרים קרובים ועל קבלת החלטות בינאישיות, משום שהיא מהווה את הבסיס ליצירת תחושת קהילה, תמיכה חברתית, מודלים של תפקידים שונים, חברות וזוגיות (APA, 2009).

יציאה מהארון מתייחס לתהליך באמצעותו אנו מודים ב- ומקבלים את הנטייה המינית שלנו. מונח זה אף מתייחס לתהליך באמצעותו אנו מגלים לאחרים את נטייתנו. ישנם אנשים המשתמשים בביטוי זה גם בהקשר של מעבר ממגדר אחד למשנהו.

מגדר מתייחס לתפקידים חברתיים, התנהגויות, פעילויות ומאפיינים אשר חברה נתונה רואה כראויים עבור ילדות/נשים ובנים/גברים. השפעה חברתית זו נוגעת בכיצד  אנו חשים כלפי עצמנו, פועלים ונוהגים. ישנם הבדלים תרבותיים רבים יותר ביחס למגדר מאשר לגבי המין הביולוגי.

זהות מגדרית מתייחסת לתחושת האדם כזכר, נקבה או טרנסג׳נדר.

טרנסג׳נדר ואנשים עם מגדר לא טיפוסי

כשאנשים חשים שהמין אשר קיבלו עם לידתם לא תואם למה שחשים ולמעשה מזדהים עם בני או בנות המין השני, יתכן ויבחרו לעבור מהמין איתו נולדו (זכר, נקבה) למין אחר. בנוסף, יתכן וירצו לשנות את גופם, אם באמצעות טיפול הורמונלי, ניתוחים ו/או אמצעים אחרים, וזאת על מנת שגופם יתאים יותר למגדר הרצוי, ככל שניתן. תהליך זה של מעבר  אשר מתבסס על התערבות רפואית נקרא אפירמציה מגדרית (gender affirmation) או סיווג מחדש (gender reassignment).

אנשים אשר יוחסו למין נקבה אך מזדהים וחיים כזכרים או משנים את גופם באמצעות התערבות רפואית כדי לדמות יותר לזהות המגדרית שלהם, הם גברים טרנססקסואלים (FTM). אנשים אשר ייוחסו למין זכר אך מזדהים כנקבה הם נשים טרנססקסואליות (MTF).

 נציין שלבוש בגדים אשר מסורתית משויכים לבני או בנות המין השני באותה תרבות, אינו מצביע על נטייה מינית (cross dressing).

מהי הומופוביה?

ביוון העתיקה, ההומוסקסואליות היתה מקובלת אצל פלח מסוים של האוכלוסייה (במיוחד, גברים מהמעמד הגבוה ובני זוגם). הרבה מהדמויות והאומנים הגדולים ביותר, כמו אפלטון, מיכלאנג׳לו ולאונרדו דה וינצ׳י נחשבים כהומוסקסואלים. בנוסף ידוע על אחרים שהיו גיי, למשל, ג׳אן ג׳נט, אוסקר ויילד, ובנג׳מין בריטן. למרות מסורת מפוארת זו, קיימת היסטוריה ארוכה של פחד מהומוסקסואלים ואף של רדיפתם, כאילו ההומוסקסואליות מהווה איום כלשהו לחברה כולה.

התנ״ך אוסר על משכב זכר ואף מציין ענישה עבור המפרים איסור זה . נושא זה עולה בהקשר של אבחנה בין יהודים לגויים הפגניים, והמילה התנ״כית ״תועבה״ מתקשרת לפולחן וטומאה. סבורים שפסוקים אלה לא הופיעו בגירסה המקורית של ספר ויקרא ונוספו בעריכה מאוחרת יותר (Boswell, 1980).

למיטב ידיעתי, התנ״ך אינו מתייחס לנושא קיום יחסים לסביים.

John Boswell (1980), היסטוריון הומוסקסואל מאוניברסיטת ייל אשר בארה״ב, אשר חקר את הנוצרות בשילוב עם טולרנטיות חברתית והומוסקסואליות, פרסם ספר חשוב על נושאים אלה. בספרו הוא מתאר את שתי החששות העיקריות הקשורות עם הומוסקסואליות והן כדלקמן:

האיום הראשון — שחברות אשר סובלות או מקבלות התנהגות הומוסקסואלית למעשה מזיקות לעצמן, משום שאילו כל הבריות באותה חברה היו נוהגות כך, אותן חברות היו נכחדות. טענה זו מניחה שאילו ניתנה הבחירה, כלל האוכלוסייה הייתה בוחרת בהומוסקסואליות.

האיום השני, אשר קשור להסבר של חוסר טולרנטיות, מתייחס ל-״חוסר טבעיות״ (unnaturalness) בדבר.

Boswell מתעד כיצד שני ״האיומים״ הנ״ל אינם עומדים במבחן המציאות. הוא מציין שהומוסקסואליות קיימת בעולם החי, וגם אילו רק בני האדם היו מראים תשוקות והתנהגויות הומוסקסואליות, הדבר לא היה הופך זאת ל-״לא טבעי.״

מנקודת המבט של המאה העשרים ואחת וה-״בייבי בום״ בקהילה הלסבית והומוסקסואלית במספר מדינות, כולל ישראל, נראה שניתן לשחרר את האיום הראשון. את האיום השני, אומר Boswell, ניתן לראות כמדד של הדעות הקדומות אשר נותנות לו השראה.

במידה גדולה, הגישה השלילית והרגשות הנלווים נגד הומוסקסואליות (גיי ולסבי) התמסדה ותודלקה על ידי ממשלות, כמו גם על ידי תומכים ונציגים של דתות מונותאיסטיות, במיוחד הנצרות והאסלאם.

בין היתר, הומופוביה משקפת חוסר טולרנטיות כלפי, פחד מ-, ודחייה של ״האחר״.

היא באה לידי ביטוי דרך התעללות ואפליה, ולעתים רדיפה ועינויים. דוגמא לכך היא גרמניה הנאצית, אשר רדפה לא רק יהודים, כי אם גם פעילים פוליטיים, אנשים ממוצא רומני, הומוסקסואלים ואחרים.

מאז, ברית המועצות אימצה רדיפה ממוסדת ותקיפה של להט״ביים, אשר הסלימה עם חקיקת חוק המתנגד לחינוך הציבור בנושאים להט״ביים. למרות שב-1993, ההומוסקסואליות הפסיקה להיחשב כפשע, עדיין מונעים זכויות רבות מהקהילה הלהט״בית.

למרות שההומוסקסואליות כבר לא מחוץ לחוק במדינות רבות, כמו אנגליה, אזרחים רבים נצמדים לדעות שמרניות ולמעשה אינם מקבלים את הקהילה ההומוסקסואלית. הדבר משתקף בחוסר שוויון בזכויות, בהשוואה לאנשים הטרוסקסואליים.

קיימות עדיין מדינות אשר ממשיכות לשים את ההומוסקסואליות מחוץ לחוק ואשר מענישות את אזרחיהן הלהט״ביים. לדוגמא, באתיופיה, העונש המקסימלי הינו שנת מאסר, במצרים וסוריה—שלוש. ישנן ארצות בהן קיים גזר דין מוות עבור הומוסקסואליים. אלה כוללות: אפגניסטן, ברוניי, מאוריטניה, פקיסטן, קאטר וה-UAE. בנוסף, שש מדינות מבצעות בפועל גזר דין מוות: איראן, ניגריה הצפונית, ערב הסעודית, סומליה, סודן ותימן.

כיצד אנשי בריאות הנפש תופסים הומוסקסואליות?

למרות שלאורך השנים, פחדו מפניה ואף איימו על הקהילה הלהט״בית, רדפו אחריה ותבעו אותה, קיימים שינויים גדולים בהתייחסות לקהילה בארצות שונות, כולל ישראל. חוסר הקרימינליזציה של קיום יחסים בהסכמה עם בן או בת המין השני, ניצחונות בתחום המשפטי לגבי תחומי חיים חשובים, כמו זכויות הוריות וזכויות פנסיוניות, קבלה של שונות, לדוגמא כפי שבאה לידי ביטוי במצעדי הגאווה; כל אלה מציינים התקדמות בהתייחסות ולקבלה של הקהילה הלהט״בית.

היסטורית, הקהילות הפסיכולוגיות והפסיכיאטריות שיקפו ואף השפיעו על הדעה הציבורית הרווחת בנוגע לקבלה או דחייה של הקהילה הלהט״בית.

למרות הטולרנטיות של פרויד בנוגע להומוסקסואליות במהלך חייו (סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20), כפי שבאה לידי ביטוי למשל במכתבו המפורסם לאם אמריקאית, וראיון בעיתון הגרמני Die Zeit ב-1930, פסיכואנליטיקאים מאוחרים יותר (כמו Irving Bibring & Charles Soccarides) היו שמרניים למדי בגישתם להומוסקסואלית ולנושא ההתפתחות הפסיכוסקסואלית. הם עיצבו את החשיבה ואת הפרקטיקה של הקהילה הפסיכואליטית האמריקאית.

לפי Richard Isay, פסיכואנלטיקאי אמריקאי והומוסקסואל מוצהר אשר חקר גברים גיי ואת התפתחותם, בעבר ראו בהומוסקסואליות כסטייה ופרברסיה של מיניות. זאת משום שגברים שהם גיי לא הגיעו לאותה נקודת סיום תאורטית בהתפתחות הנורמטיבית, בה הקונפליקט האדיפלי בא לידי פתרון עם הופעת משיכה ותשוקה כלפי מישהי כמו האם, כביכול לאור הזדהות עם האב (1989/2009). במקום אחר בספרו, Isay  מציין שאנליטיקאים אלה ראו בהומוסקסואלים ״הטרוסקסואלים לטנטים אשר סוטים במיניות שלהם בעקבות טראומה רגשית.״ (שם, עמ׳ 10).

לא ידוע כמה אנליטיקאים עדיין מחזיקים בדעה מיושנת זו.

סוקרידס (Soccarides) היה אחד המקימים של מכון מחקרי אשר תמך בהמרת הומוסקסואלים להטרוסקסואליים באמצעות ״טיפולי המרה״ אשר מטרתם הייתה לכבות את התשוקה החד מינית. למרות שמאמר אשר התפרסם בניו יורק טיימס ב-1998 הציע שהומופוביה מופנמת בקרב אנליטיקאים הינה דבר מהעבר, בספרו מ-2009, Isay טוען שפסיכואנליזה מסורתית עדיין קובעת שהתפתחות נורמלית ללא הפרעות במהלכה תוביל לביטוי הבוגר של הטרוסקסואליות. לפי גישה זו, ההומוסקסואליות נוצרת על ידי הפרעות חמורות בהתפתחות המוקדמת של הילד/ה. נטען שהפרעות אלה מייצרות קונפליקט אשר מוביל לפנייה הצידה מהטרוסקסואליות ולהפרעות האישות החמורות אשר לדעתם מאפיינים הומוסקסואלים (שם, עמ׳ 4).

Isay עצמו סבור שההומוסקסואליות מתבססת בעיקר על גנטיקה, למרות שנותן מקום גם להשפעת המשפחה והסביבה החברתית. בהתבסס על עבודתו הענפה עם גברים שהם גיי, הוא אינו סבור שהומוסקסואליות משקפת עיכוב התפתחותי. הוא מציע מסגרת להבנת ההתפתחות הנורמלית של גברים שהם גיי.

באופן כללי, קיימת התקדמות ניכרת בקרב הקהילה של הפסיכולוגים, הפסיכיאטרים והפסיכואנליטיקאים במהלך חמישים השנים האחרונות. לדוגמא, ב-1973, הארגון הפסיכיאטרי האמריקאי הוציא את ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות. כעבור שנתיים, הארגון הפסיכולוגי האמריקאי קיבל החלטה שלהיות גיי (או לסבית) אינו פתולוגי או ראוי לסטיגמה. במידה רבה, שינוי זה הינו תוצאה של לובינג פוליטי ולחצים מצד הקהילה הלהט״בית.

למרות תמורות אלה, גם בשנות ה-80, פסיכואנליטיקאים המשיכו להתייחס להומוסקסואליות כ-״פרברסיה״ ואנליטיקאים מסוימים המשיכו לדבר על יכולתם ״לרפא״ את ״ההפרעות האישיותיות החמורות״ של מטופליהם הגיי (Goode, 1998).

כיום, ארגון הפסיכולוגים האמריקאי מתנגד בכל תוקף לפרקטיקות אלה.

החל מ-1992, מכונים פסיכואנליטיים החלו לקבל גברים ונשים הומוסקסואליים מוצהרים כמועמדים להכשרה פסיכואנליטית. עד אז, הדבר נתפס כמכשול רציני וסיבה לדחיית בקשה להתקבל להכשרה זו.

בהתאם לאקלים החברתי והפוליטי המשתנה, כמו גם תמורות בנוגע למה שידוע לגבי מיניות אצל בני אדם, מספר אנליטיקאים מנסים לפתח תיאוריות חדשות אשר רואות בהומוסקסואליות ביטוי להתפתחות תקינה.

בהשוואה לפסיכואנליזה, אסכולות אחרות בתחום בריאות הנפש היו יותר פתוחות, חיוביות ומקבלות בהתייחסותן לנושא.

למרות קיומן של ראיות מצטברות בגין הסבר ביולוגי/גנטי ביחס להומוסקסואליות, כולל מחקרים כיצד רמות הורמונים משפיעות על העובר הנמצא ברחם אמו, עדיין אין מספיק ראיות התומכות בהשערה סיבתית דפיניטיבית.

מה שברור לחלוטין הוא שאין כל הצדקה לנסות לשנות את נטייתו המינית של האדם, אם באמצעות שכנוע או באמצעות ״טיפולי המרה״ (APA, 2009). ניסיונות אלה הם אכזריים ואין להם כל הצדקה; בנוסף, הם נידונים לכישלון, כפי שהמחקר הראה (Shidlo & Schroeder, 2002; Shidlo & Gonsiorek, 2016). מדינות רבות כולל חלק ממדינות ארה״ב אסרו על טיפולי המרה עם קטינים. 

נושאים שכיחים בטיפול

בדיוק כמו הטרוסקסואלים, גם אנשים להט״בים עשויים לפנות לטיפול בגין נושאים שונים. בנוסף, חברי הקהילה עשויים להתמודד עם נושאים ספציפיים הקשורים לנטייה המינית ו/או הזהות המגדרית ודפוסי ביטוי מגדרי. כמו כן, עליהם להתמודד עם נושאים מורכבים בתחום המשפחה והחברה, הנובעים מהנטייה ו/או דפוסי ההזדהות שלהם. לדוגמא, יתכן שיצטרכו לברר כיצד חשים מול דמויות ההתקשרות שלהם (דמויות ראשוניות), לגבי מיניות ו/או נושאים שונים בייחס לזהות מגדרית.

במידה רבה, הרבה מן הנושאים שאנשים הומוסקסואלים וטרנסג׳נדרים מתמודדים איתם בחיים ובטיפול, נובעים מדחייה של הייחודיות והשונות שלהם, אם על ידי המשפחה ו/או החברה בה הם חיים.

עבור חלקנו, המודעות לשוני הייחודי שלנו תלווה בקבלה עצמית, גאווה ואף שימחה, תחושה ש-״הנה, סוף סוף, אני יכול/ה להיות עצמי, גם אם הדבר חורג מנורמות מקובלות ומוכרות.״

עבור אחרים, ההתמודדות עם הנטייה המינית שלנו או האפירמציה של מגדר, יהיו כרוכים בבושה ואשמה, ואולי תחושה כאילו ״אני לא בן אדם נורמטיבי השייך למיינסטרים … אני לא עומד בציפיות של המשפחה ממני״. תתכן דאגה לגבי אם ועד כמה המשפחה והאחרים יקבלו אותי (חברים, קולגות, משפחה). דאגות אלה עלולות להיות עוצמתיות יותר בעקבות החשש שמע הדבר יפגע בעבודה או בקריירה.

בנוסף לתחושה עמוקה של חוסר שייכות, לעתים יהיה מפגש כאוב עם אפליה, הטרדה ו/או התעללות רגשית, אשר יכולים לבוא לידי ביטוי במישור המילולי, הפיזי ו/או הכלכלי. 

טרנסג׳נדרים צריכים להתמודד עם פרוצדורות רפואיות מורכבות והצורך לממן אותן, כמו גם עם תופעות נלוות בהמשך. על מנת לעבור מזכר לנקבה או ההפך, דרוש אומץ לב רב וכן מוטיבציה והחלטיות. חשוב להכיר בכך שלאורך הדרך, קרוב לוודאי יהיו רגעים של מעידה. רצוי שתהיה בתמונה מערכת תמיכה איתנה, כמו גם היכולת לפתח משאבים חדשים לפי הצורך, פנימיים וחיצוניים כאחת.

עבור רבים, חשוב שיהיה קשר משמעותי עם אדם אמין, אמפטי ומקצועי, עם ניסיון טיפולי, כולל גם עם אנשים בקהילה. 

1.   "ואֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִיא" (ויקרא, י"ח, כ"ב) .

״ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אישה, תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם.״ (ויקרא, כ׳, י״ג)

ד"ר רות שידלו

פיכולוגית קלינית ומטפלת בטראומה (SEP). בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה מטעם אונ' בר-אילן ותואר שלישי בפסיכולוגיה קלינית מטעם ביה"ס לפסיכולוגיה מקצועית בסן דייגו.

יצירת קשר

מאמרים מקצועיים