הלם קרב והפרעת דחק פוסט טראומטית

הלם קרב והפרעת דחק פוסט טראומטית

פוסט טראומה (PTSD)

ד"ר רות שידלו

בזמנו, כך קראו למה שלימים נהיה ״הפרעת דחק פוסט טראומטית.״

Post Traumatic Stress Disorder (PTSD)

למרות שלא כל המומחים באחדות דעים לגבי מה כוללת אבחנה זו, קיימת הסכמה שבנסיבות מסוימות, כל אדם יכול לפתח תגובה פוסט טראומטית. 

לא מדובר כאן בחולשה כי אם בתגובה של מערכת העצבים לארועים קשים של איום וסכנה.  

אם היו רגעים בהם חשת איום על חייך או על חיי הקרובים לך, אם במהלך שרותך הצבאי כלוחם או כבעל תפקיד תומך לחימה, או נוכחת בארוע פח״ע 

כצוות של “מגיבים ראשוניים” (אם כפרמדיק, שוטר, או לוחם אש), יתכן שמערכת העצבים שלך התקשתה להכיל את הארוע המאתגר ועל כן הוצפה. 

 גם עדים לארועים ובהם סכנה יכולה להיות טראומטיזציה.

כשקיימת הצפה אשר לא מטופלת בסמוך לארוע (כפי שמשתדלים לעשות כיום, עם חיילים בשדה הקרב), עלולה להתפתח תגובת דחק פוסט טראומטית. הרבה תלוי בנסיבות החיים של האדם באותה עת, בזמינותם של משאבים פנימיים וחיצוניים כאחת, בהסטוריה ההתפתחותית, וכן במידת ההתמודדות עם טראומה בעבר.

לדוגמא, אדם אשר גדל מאז היותו ילד בצל טראומה התפתחותית, סביר שיגיב אחרת מאשר אדם שגדל עם תחושה איתנה של בטחון.

זכור: את/ה לא לבד. 

בעולם מליוני אנשים אשר נחשפו לסכנה ולאיום על חייהם, אם בהמלך שרותם הצבאי או במהלך בצוע תפקידים אחרים, אם בעקבות מגוון רחב של חוויות קשות, אשר מתמודדים עם תגובת דחק פוסט טראומטית. רבים קיבלו או מקבלים עזרה מתאימה. לעתים, עזרה זו כוללת הדרכה או טיפול בבני הזוג והמשפחה, החיים אף הם בעל כורחם, עם פוסט טראומה ועם הצורך להתמודד עם מצב מורכב ומאתגר זה יום אחרי יום.

איך אני יודע אם יש לי תגובה פוסט טראומטית? Post Traumatic Stress Disorder (PTSD)

האם מחשבות או רגשות סביב סיטואציה שאיימה על חייך ממשיכים להציק לך כיום? האם את/ה מתקשה לתפקד או חש/ה חוסר חיבור עם אחרים?

אם הסימפטומים שלך מפריעים לך ומשבשים את חייך, במיוחד אם הם נמשכים כבר מזה כמה חודשים, זה הזמן לפנות להתיעצות מקצועית אצל מומחה בתחום בריאות הנפש, כמו פסיכולוג/ית או פסיכיאטר/ית . יתכן שאת/ה מתודד/ת עם תגובה פוסט טראומטית. 

על פי ארגון פדרלי בארה״ב המטפל ביוצאי צבא, סימפטומים שכיחים של  

תגובה פוסט טראומטית כוללים:

  1. מצבים בהם מגיבים בחרדה לגרויים (טריגרים) המזכירים את הארוע, למשל קופצים בתגובה לרעש חזק או מתקשים לסבול ריח מסוים, אשר אסוציאטיבית מוביל לארוע.
  2. חוויות בהם חווים מחדש את הארוע דרך זכרונות לא רצויים, פלשבקים מפחידים, או סיוטי לילה.  
  3. נמנעים מאנשים או מצבים המזכירים את הארוע וקיימת תחושת ניתוק מאחרים, מעצמך או מהגוף שלך; דואגים להיות עסוקים כדי לא לעסוק בכך.
  4. מופיעות יותר מחשבות או רגשות ״שליליים״ מקודם, למשל, חוסר תחושה, בושה או רגשי אשם לגבי הארוע הטראומטי או עצב מתמשך.
  5. מופיעה עוררות יתר, תחושה של ״עצבים רופפים,״ של ״להיות על הקצה.״ כמו כן, קיים קושי להירגע או לישון.
  6. רגזנות ותחושה של אובדן שליטה, נטיה להתפרצויות זעם.
  7. שימוש מופרז באלכוהול ו/או בסמים, בנסיון לחוש טוב יותר.
  8. אובדן עניין או הנאה מפעילות שהביאה הנאה בעבר, כמו להיפגש עם חברים.
  9. אובדן אמון באחר—העולם נהיה מקום מסוכן ואי אפשר לסמוך על אחרים.
  10. לעתים, יתכנו עוד קשיים הדורשים התייחסות, כמו חרדה, דכאון, מחשבות שלפגיעה בעצמי או באחר.

כל הסימפטומים האלה ישפיעו מאד על החיים האישיים, הזוגיים, המשפחתיים    והתעסוקתיים וחלקם (כמו מחשבות של פגיעה עצמית או באחר) דורשים תשומת לב מקצועית בזמן הנכון, ללא דחייה מיותרת. 

לעתים תתפתח טראומה משנית אצל האנשים הכי קרובים לאדם המתמודד עם תגובה פוסט-טראומטית.

בנוסף למלחמה, ארועים טראומטיים כוללים ארועים כמו:

  1. התעללות חמורה בילדות (רגשית, פיזית, מינית).
  2. הזנחה, בגידה באמון, נטישה.
  3. עדות או חוויה ממשית של אלימות
  4. אונס
  5. מחלות או פציעות ״קטסטרופליות.״

    לפי לוין (2008), יתכנו אף ארועים פחות בולטים, כביכול יומיומיים:

  6. תאונות דרכים מינוריות, כולל כיפופי טמבון, במיוחד אם יש פגיעה בחוליות הצוואר. (whiplash)
  7. פרוצדורות דנטליות או רפואיות חודרניות, במיוחד כשנערכות על ילדים מרוסנים או מורדמים.
  8. השארות לבד כתינוק או ילד.
  9. אימוביליזציה (חוסר ניידות), במיוחד עבור ילדים (קיבוע בסד, כמו עם סקוליוסיס).
  10. חשיפה לחום או קור קיצוניים.
  11. רעשים פתאומים, במיוחד עבור תינוקות וילדים.
  12. סטרס לידה, עבור התינוק והאם.
  13. פרוצדורות רפואיות הנחוות כמו התקפה.
  14. נפילות
  15. אסונות טבע
  16. מחלה, ובמיוחד הרעלה בטעות, חום גבוה.

לפי ד״ר פיטר לוין , לאחר ארוע טראומטי, הסימפטומים אשר יופיעו לראשונה כוללים:

  1. עוררות יתר – ניכר כסימפטום פיזי כמו קצב מואץ של פעילות הלב, הזעה או זיעה קרה, קושי לנשום (נשימה מהירה, שטוחה), עקצוצים ומתח שרירי.
    בפן המנטלי, עוררות יתר יכול להסתמן כמחשבות חזרתיות, דאגה, מחשבות רצות. 
  2. כיווץ – ניכר גם בגוף וגם בהצרות התפיסה שלנו. הכיווץ משנה כיצד אנו נושמים, את טונוס השרירים ואת היציבה שלנו, וזאת על מנת לשפר יעילות וכוח מול האיום. כלי דם בעור, בגפיים ובאיברים הפנימיים מתכווצים, כך שהספקת הדם לשרירים תגדל, עם היערכותם להגן עלינו.

    בו זמנית, מערכת העיכול מעוכבת. יתכן שנחוש כבויים או ללא תחושה. 

  3. דיסוציאציה (ניתוק רגשי) והכחשה – הדיסוציאציה מגינה עלינו מכך שנהיה מוצפים על ידי הסלמה של עוררות, פחד וכאב. הכאב של פגיעה חמורה מרוככת על ידי הפרשת האנדורפינים. בטראומה, הדיסוציאציה מאפשרת לנו לסבול חוויות אשר נראה שהיו מעבר לסיבולת שלנו.

    כפי הנראה, ההכחשה מהווה צורה חלשה יותר של דיסוציאציה.

    יתכן ניתוק בין האדם והזכרון של ארוע מסוים או מרגשות אודות אותו ארוע. לפעמים נכחיש שארוע מסוים כלל התרחש, או נתנהג כאילו אין לו חשיבות. לדוגמא, מישהו יתכחש לכך שהותקף, משום שהרגשות המלוות הכרה אמיתית בארוע כואבות מדי. לעתים, נחוש כאילו חלק מהגוף שלנו כמעט איננו נוכח או מנותק מאיתנו. באופן פרדוקסלי, כאב כרוני יכול לייצג חלק מהגוף אשר למעשה נותק.

  4. רגשות של חוסר אונים, אימוביליות וקפיאה

    אם עוררות היתר הינו החלק המאיץ של מערכת העצבים, שהרי התחושה של חוסר אונים מהווה ברייקס, אומר לוין. הכוונה בתחושת התמוטטות (collapse), וחוסר יכולת לזוז (אימוביליזציה), של חוסר אונים טוטלי. לוין מדגיש כי זה לא תפיסה או אמונה, כי אם אמיתי לגמרי.

  5. הנטיה לשחזר את הארוע עצמו (או פעולות מן העבר אשר יצרו את הבעיה). ״אנו נמשכים לסיטואציות אשר משחזרות את הטראומה המקורית בצורות פחות ופחות ברורות״ (לוין, 2008, עמ׳ 19, תרגום שלי). לדוגמא, עובד מין המשחזר התעללות מינית בילדות; שיחזור תאונת דרכים.

לוין מונה סימפטומים רבים מדי מכדי למנות כאן—חלקם כבר הוזכרו למעלה. מקצתם עשויים להופיע ואז להיעלם אך חלקם ישארו לצמיתות (ללא טיפול מקצועי). ככל שהזמן עובר, הקשר לטראומה המקורית פחות ניכר, יותר מעורפל.

חשוב יותר מהסימפטומים אשר יופיעו היא תגובתך אליהם—

כיצד תבחר להתמודד ולפתור אותם.

האם אתה מתעלם מהם ומקווה שיעלמו מעצמם, כפי שבאו?

האם אתה חש שלא ניתן לעזור לך?

רב עם השותף שלך, משפחה, קולגות, בוס?

דוחה או נמנע מדברים שעליך לעשות?

מגיב בדכאון תגובתי, חרדה או פאניקה?

משתמש באלכוהול או סמים כדי לברוח מהכל?

מנגד, האם את/ה מסוגל/ת לשתף מישהו בכיצד את/ה מרגיש/ה?

לחפש קבוצת תמיכה?

לפנות לעזרה מקצועית?

טראומה היא עובדת חיים אך אינה חייבת להיות מאסר עולם (לוין).

ניתן להחלים ממנה. 

לכל הפחות, תוכל/י לנהל את הסימטומים שלך כך שתשוב/י לשלוט בחיים שלך.

כיצד מטפלים בתגובה פוסט טראומית?

מומלץ להיעזר במטפל/ת בטראומה אשר התמחה בשיטות טיפול ממוקדות טראומה. כשמדובר בטראומה המורכב מארוע בודד (למשל, תאונה, תקיפה) יתכן שניתן יהיה לערוך טיפול לטווח קצר. באופן טבעי, כשמדובר במשהו מורכב יותר, תדרשנה יותר פגישות.

בהקשר PTSD, טיפול דינמי יותר יעיל כאשר נתמך על ידי טיפול ממוקד-גוף, כמו שיטת ״החוויה הסומטית״ אשר פיתח ד״ר פיטר לוין (Somatic Experiencing – SE).

מדוע? משום שהגוף זקוק לעזרה בשיחרור האנרגיה העצומה שגייס על מנת להתמודד עם האיום הממשי או המדומיין על החיים, דהיינו שארית אנרגיה אשר מסיבות שונות נשארה כלואה בגוף, ללא שימוש או פורקן. כשאנו לא יכולים לסיים תוכניות פעולה אינסטינקטיביים שאנו מחווטים עבורם, של ״הילחם או ברח,״ ברירת המחדל שלנו הינה קפיאה (freeze) והתמוטטות (collapse). במהלך טיפול SE, כאשר אנו משחררים אנרגיה כלואה זו בצורה הדרגתית, חלה רגיעה מסוימת והמוח כבר לא נשאר תקוע בהישרדות; אנו מתחילים לחזור להווה.

חשוב ללמוד כיצד לזהות ולהבחין בין תחושות גוף, רגשות, מחשבות ותמונות אשר מובילים לעוררות (אקטיבציה), כמו גם ללמוד לעקוב אחרי תחושות הגוף וכיצד הן משתנות (לעומת קיבוען כדפוס חוזר על עצמו). אם מצליחים לנוע בין תחושה פיזית של ״כיווץ״ לבין תחושה של ״התרחבות״, אזי כבר לא תקועים. תוכל/י להשתמש בסקרנות הטבעית שלך על מנת להגדיל את יכולת הסיבולת ולהצליח לעבור מעבר לכאב הרגשי, תחושת חוסר האונים, הפחד, לחוויה (לפחות) מעט טובה יותר.

Eye Movement Desensitization Reprocessing (EMDR)

באי אם די אר (EMDR), בדומה ל- SE, ניתנת תשומת לב לגוף ולתחושותיו. 

למרות שמדובר בשתי שיטות טיפול בטראומה, צורת ההבנה כיצד הטיפול עובד (מכניזם הפעולה) ועל כן, צורת העבודה עצמה, שונים בתכליתם. 

אם ה-SE מדגיש את הצורך בשיחרור (discharge) של אנרגיה כלואה בגוף, לעתים באמצעות השלמת תנועות התמצאות (orienting) מול הסכנה ובהמשך, סיום תנועות הגנתיות שנקטעו בארוע עצמו, כמו ״הילחם וברח״, ושיחרור אנרגיה, ב-EMDR הדגש הוא על עיבוד מחדש של זכרונות שאופסנו עד כה בצורה לא מעובדת ולא מרושתות כהלכה.

באמצעות שיטה זו, תגעו מחדש בתמונות וזכרונות טראומטיות נבחרים, אשר נותרו עם מטען רגשי משמעותי, במטרה לעבד מחדש את המחשבות, רגשות ותחושות גוף הנלווים, בעזרת גרייה דו-צדדית למוח. בטיפול, את/ה תתבקש/ת לעקוב אחר תנועות האצבעות של המטפל/ת שלך, או לחלופין, יינתן גרוי שמיעתי או רטט קל לידיים. בהמשך להנחיית המטפל/ת, ניתן גם לערוך טפיחות עצמיות ברגעים מסוימים. מדענים סבורים שגרייה זו מייצרת הזדמנות לכך שלמידה אדפטיבית חדשה תתרחש. הגרייה עוזרת למוח, ובמיוחד להמיספרה הימינית, לעשות עיבוד מחדש, אשר כולל קיום תקשורת חדשה בין רשתות זכרון שונים. במהלך התהליך, כשתיווכח שהתמונה כבר אינה מציקה או מפריעה לך, תוכל לעבוד על הוספת מחשבה או אמונה חיובית, כזו שתחליף את המחשבה השלילית שהיתה לך עד כה לגבי עצמך בארוע המדובר.

חשיפה ממושכת — Prolonged Exposure (PE)

שיטה זו פותחה על ידי ד״ר עדנה פואה, פסיכולוגית ישראלית המתגוררת ועובדת בחוף המזרחי של ארה״ב. השיטה מיושמת עם אנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה וכן עם קשיים אובססיבים-קומפולסיבים (כפייתיים) או חרדה חברתית. 

אנשים משקיעים אנרגיה רבה בהמענות מאספקטים מסוימים של הטראומה שלהם. הדבר נכון גם עבור הלומי קרב. ב- PE, אשר הינו סוג של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, מבקרים שוב ושוב את הזכרונות הטראומטיות, ובהדרגה לומדים להתמודד עם המצבים המפחידים. מטפלי PE מצאו שככל שהמטופלים עושים זאת יותר, בצורה הדרגתית ומבוקרת, החוויות הטראומטיות מאבדות מעוקצן. נראה שהם לומדים שהרמזים והזכרונות למעשה לא מסוכנים, ועל כן אין צורך להימנע מהם.

בנוסף לחשיפה ראשונית באמצעות הדמיון, במקרים רבים נעשית גם חשיפה ממשית (in vivo) למצבים מסוימים, כמו למשל, חזרה לנהיגה לאחר תאונת דרכים.

המטפל והמטופל מסכימים על סידרה מדורגת של תרגולות, לרוב בין הפגישות,  המובילה לחשיפה לגרויים שהמטופל נמנע מהם עד כה.

טיפול תרופתי

כאשר יש אינדיקציה לכך, ניתן להיעזר בטיפול תרופתי. יחד אם זאת, רצוי לטפל לא רק בסימפטומים של פוסט טראומה כי אם גם בשורש הבעיה. לשם כך, מומלץ לשקול שילוב בין טיפול תרופתי ואחר.

מקורות:

Levine, P. (2008). Healing Trauma. Boulder, Colorado: Sounds True.

VA Booklet. (May, 2019).  Understanding PTSD and PTSD Treatment. (Last accessed, 27/4/2020, https://bit.ly/3eOv0Pf).  

ד"ר רות שידלו

פיכולוגית קלינית ומטפלת בטראומה (SEP). בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה מטעם אונ' בר-אילן ותואר שלישי בפסיכולוגיה קלינית מטעם ביה"ס לפסיכולוגיה מקצועית בסן דייגו.

יצירת קשר

מאמרים מקצועיים